עם יום שמש כזה במחצית הראשונה של מרץ, אפשר לסגור את מפעל הפיס. הנוער מסכן כמויות גדולות של עור צעיר בחשיפה לשמש, גדולות בהרבה לעומת האתמול המעונן.
כבר לא צריך טיפות לעיניים יבשות.
פתחנו בנסיעה מערבה אל מעבר לפאפוס. הכביש המהיר (2 נתיבים בכל מסלול וכולו מחלפים בלי צמתים) הרץ לכל אורך קפריסין מלרנקה במזרח לפאפוס במערב נקרא A6. מקביל לו וקרוב יותר לים רץ B6 (נתיב אחד בכל כיוון). כדרכם של מטיילים עשינו כיוון אחד על זה וכיוון אחד על השני. לפרוטוקול: B יותר יפה בהרבה. A לממהרים.
בשביל לסבר את האוזן, כל כיוון פחות ממאה ק״מ.
ראשית יש להדגיש שאין בקפריסין רכבת למעט על גרבי ניילון. היה איזה משהו בתחילת המאה העשרים, קו מורכב מחמישה מקטעים שברובו עבר במה שנקרא כיום קפריסין התורכית. מה שנשאר ממנו זה מוזיאון קטן וסמלי. לא ראוי לתשומת לב.
מעניין מכך, א י ן תחב״צ בערים. הכל מוניות וחברות מיניבוס או מכוניות רגילות. אוטובוסים מעטים נראים בכבישים והם להסעות תיירים, וגם אלה של חברות פרטיות. אז אם לא די בקשיים לעולים חדשים, גם אולפן לעולים אין.
התחלתי עם יום שמש נפלא אבל יש לצרף לו את החודש - מרץ, אדר ב׳. הכל ירוק ירוק וחלק מהעצים מלבלבים והארץ מלאה פריחות על עצים. אלא שגם פרחים בטבע מוגבלים לצבע צהוב בלבד. אין כלניות, נוריות, רקפות, צבעונים… משהו דומה למסרק שולמית אבל בצהוב, הוא הדומיננטי בכל הגבהים וכן חרציות ומעט עיריות. שורה תחתונה - הכל ירוק ופורח ויפה, מבלי שייתנו ערבויות בעניין הצבע בטבע בחודשי הקיץ.
מה עוד יש? כל הכפרים מטופחים מסודרים, בתים צבועים לבן וגגות אדום כשהכל טובל בירוק הנ״ל. ארבע ערים, ניקוסיה על גבול התורכית, לרנקה, לימסול ופאפוס. היתר כפרים במידות שונות והכפרים ממש כיפים. תמיד נקיים ומטופחים, מעט מאד אנשים חיים מסתובבים ביום בכפר. המעטים שנראים לעין הם איזה ארבעה או חמישה בני חמישים פלוס יושבים ליד שולחנות וכסאות עץ סטייל שנות הארבעים, ונראים מותשים מלשבת שם. הכבישים צרים, ללא סימוני פס לבן / פס צהוב אך תמרורי הגבלת מהירות ואזהרה שהם כאן יש בקרת מהירות אלקטרונית, ממש בשפע.
יש ים שטוח ועד כה לא ראינו קצץ לבן בים, בכלל ולגמרי. כמו כן לא ראינו כאן מילואימניקים עם נשק עושים קניות בסופר. גם לא מדים מסוג אחר כלשהו, פרט לביקורת גבולות בנחיתה.
החקלאות הנראית מהדרך על שדות קטנים וחלקות קטנות יותר כוללת בעיקר זיתים, קצת הדרים, כרמים וחיטה. פה ושם הרחנו כרטיסים ביקור של פרות אך לא ראינו אותן עין בעין הצאן היחיד שפגשנו היה בתפריטים.
המשונה היה שבראשי השורות בכרמים שכולם קטנים יותר מאילו האירופים, לא היו ורדים המשמשים אזהרה ממחלות גפנים כלשהן.
תחנה ראשונה היתה בכפר Pissouri כעשרים קילומטר מערבה ללימסול. הכפר רובץ על גבעות משהו כמו 200-300 מ׳ גובה, בנייה צפופה, סמטאות צרות (נבנה לפני שהמציאו את הטסלה) והכל נעים ויפה, שולחנות וכסאות קטנים בחוץ, לא תמיד על המדרכה במיוחדת אם אין מדרכה, חנויות בגודל של רנו 4. נכנסנו לקפה שני. חשוב לציין שארוחת הבוקר במלון היה על בסיס אלמנטרי וחיוני: חביתות, ירקות פירות גבינות ומאפים. בלי שטיקים ובלי טריקים אבל השוס היה … חלבה, שתי חלבות שונות !!!
בהילטון לנגהם אין חלבה. גם הם צריכים ללמוד משהו. על רקע זה היה חיוני מאד לעסוק בקפה שני. בפאתי הכפר מצאנו מוסד מתאים עם חניה רבתי. ראיתי בויטרינה קטנה בכניסה כנפה. ביקשתי כנפה והגוי לא הבין מה זה כנפה. הצבעתי על העוגה והוא הביא לנו אחלה, עם קפה כמובן. הגוי מכיר לא מעט מילים בעברית כמו תודה וחרובים וכו אבל כנפה לא. אחרי שנכנסנו לאוטו שוש הסבירה לי בעדינות שזו היתה עוגת נפוליאון שזה שתי שכבות בצק עלים עם קרם פטיסייר באמצע. לא נעלבתי אבל אבקש מד״ר מנדלסון לעדכן את רשימת התרופות.
מכאן נסענו למקום שנקרא מערות הים שזה איזה עשרים ק״מ מערבה לפאפוס. כשהגענו למקום התברר שזו שכונה חדשה של בתים פרטיים יפים, קרוב מאד לים, בתוך סביבה חקלאית שקטה. אחלה מקום. מה לזה ול- sea caves? אין לי מושג. מכאן חזרנו עד המלון על B6. כמו בכל הקפריסין שראינו עד כה, גם באזור פאפוס המון המון בניה חדשה למגורים. בין שאלה בתים חד-משפחתיים, דו-משפחתיים, משותפים או מגדלים, אבל עוד יותר המון ממה שאמרתי קודם. של בערים נטיה של שיקום בתי ישנים אך המספרים קטנים משעותית מהבניה החדשה. ככל הידוע לי הרוב למשקיעים שאינם קפריסאים אך גם לא מעט ישראלים.
העצירות שלנו היו מעטות. בעיקר תצפיות, אבל ארוחת צהרים ארוכה עם חצי קראף יין ובקבוק בירה של פיינט(!) על הים. שוש אכלה sea-bass שהוא הלברק שלנו ואילו אני הלכתי על סופלקי.שוש ניצחה. מנות גדולות מצדיקות ארוחות ממושכות וזה מביא אותי לשאלה הבאה: בעיני התייר שאינו מענף הארכיאולוגיה, מבחינת מראה עיניים בלבד, מה ההבדל בין לטייל ביוון לעומת קפריסין? על פי המטייל הזה שאינו רואה 6/6 ושומע משמעותית פחות - אין הבדל. אחת היא לי איפה בדיוק אני נמצא. אמנם ראינו בסופר בקלוואה ובנפרד קדאיף ארוזות לקחת הביתה אבל זו לא הוכחה שביוון אין כאלה.
סיכום: יום לאורך החוף הדרומי יכול להיות ביום שמשי במרץ או בקיץ. העניין הוא שבקיץ רואים הרבה מאד נופשים ונפשות עם בגדי ים קטנים הזקוקים למשקפי קריאה כדי לדעת באיזה צבע הם. בשני המקרים, לברק על הים עם יין בצד עושה את הים כחול יותר.
Comments