ממפיס

הגענו בערב של גשם ולראשונה הזמנו מלון לשני לילות רצופים. הכוונה הייתה ליום מנוחה ובאמת בבוקר היה יום כביסה ויבוש ואריזה מחדש והתחילו החיים היפים. אז איך נראים החיים היפים? גרייסלנד.

פעם אלביס אהרון פרסלי כשהיה בן 22, קנה שטח גדול עם בית יפה (23 חדרים) בשנת 1957 בעבור קצת מעלה 100,000 דולר. עם השנים עוד בנה בשטח בית לטניס וגן מדיטציה ובריכה והשד יודע מה. לי זו ההמחשה בטובה ביותר למונח ״אחוזה״.

האמא שלו (אלכוהוליסטית, מתה מדלקת כבד כלשהי) הייתה נכדה של יהודייה אחרת ואהרון המכונה אלביס הלך בשנים האחרונות לחייו עם תליון ״חי״ וגם צייר מגן דוד על קברה של אמו הקבורה באחוזה, לצד צלב גדול, בהנחה שמשהו משני אלה כבר יעזור לה.

כמה שנים אחרי מותו, פתחה אלמנתו את האחוזה לקהל הרחב, ויש בה (באחוזה, לא באלמנה) מדי שנה כחצי מיליון מבקרים, כך שאין ספק שמותו בגיל צעיר היה תרומה משמעותית להון המשפחתי וכך עד עצם היום הזה לפחות. התעשייה כוללת תשלום נפרד על החניה ודמי כניסה שבין 40 ל- 95 דולר לגולגולת לפי רמות עומק הסיור. ממוסחר אבל מקיף ויסודי כראוי. נכון שאני בצד של נעמי שמר הטמונה בכנרת לצד רחל ואחרים אבל שרוב המבקרים אמריקאים אשר שוב צעירים כבר לא יהיו, עדיין יש לא מעט מהצעירים ב א מ ת שהשתרכו אתנו. שעתיים של חוויה לאוהדי נ. שמר ואחרים שלא היו בצופים.

החלק המשמעותי השני היה ביקור במוטל Lorriane Motel בעיר ממפיס שם נרצח לפני חמישים שנה מרטין לותר קינג המכונה בימים אלה MLK50 (להלן מל״ק). המוטל הפך למוזיאון להנצחת מל״ק ולתיעוד והנצחה למלחמה של השחורים על חירותם ומעמדם בארה״ב מאז 1776 כמאתיים שנים. המוזיאון מתעד את המאורעות בשני שלבים: עד לינקולן, שחרור מעבדות כמאה שנים, ומאז ולהיום שוויון זכויות עוד מאה שנים. כידוע הנבזות הלבנה ידעה לעקוף חוקים פדרליים דרך מסלול חוקים מדינתיים ומקומיים. היו כמה גיחות של בית המשפט העליון אבל בקצב שלו, לאט ובהיסוס רב.

ברוח מל״ק, אין רוע בסיפור הזה, הכל על בסיס מאמצי השחורים לשיפור מצבם וגם מצוינים לא מעט יהודים שתמכו במאמציהם אבל בשום מקום לא אומרים משהו כמו הלבנים הבני זונות, החארות, הבני כלבים וכיוצא באלה פסוקים מתהילים. מזכירים אירועים של KKK אבל רק מפני שהיו פליליים. יש רק עובדות, אין האשמה.

מוזיאון מעניין ומרגש, עם הקלטות ותיעודים של מל״ק ואחרים חוויה מעוררת צורך דחוף בהשלמות קריאה בין שהן יוטיוב או אינטרנט אחר ובין שזו קריאה מספרי נייר כמו שהיה נהוג פעם.

יש לציין את רצועת החוף של המיסיסיפי המדושאת לאורך קילומטרים, ואנשים צעירים מטיילים והולכים להנה ולשם אבל אם היו לומדים ממקומות מפותחים כמו חוף הכרמל למשל, היו מפזרים שם כמה בתי קפה ו/או שווארמה ו/או בסטות וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון.

לקינוח הלכנו לקטע מרחוב בייל (Beale) שאמור להיות המקביל לברודווי בנשוויל. לא בנו של ברודווי, נשוויל ולא נכדו ואולי לכל היותר עוברו. מפלס הרעש פתטי, מעורר רחמים. החידוש היה שעל המדרכה היו טבליות נחושת כשכל אחת נושאת שמו של מוזיקאי דוגמת זה שאני מכיר, אא״פ בן המקום. מזכיר את הכוכבים של הוליווד? אלא מה את רחוב הנביאים בחיפה...

חג סוכות שמח, חגים וזמנים לששון, מועדים לשמחה.