⁨לה בוהם⁩

אתמול היה יום שישי. טל ושי נסעו לפריז. שלושה ילדים שבו מבית ספר. שני זקנים בבית החמים והנעים לעומת ארבע מעלות אכזריות בחוץ. קידוש מוקדם, ארוחת ערב מוקדמת וקדימה לאופרה.

הסיפור המקובל על הירושלמים גורס, כאשר שואלים ירושלמי איפה רחוב יחיאל למשל הוא עונה:

אתה הולך עד הפניה ימינה, זה לא שם. ממשיך עוד שתי פניות ימינה, זה גם לא שם... הם טובים איפה זה לא.

״לה בוהם״ המוכר והפופולרי הוא שיר של שארל אזנבור. כזכור אזנבור הוא בן להורים פליטים מהטבח התורכי בארמנים, ואשר לימים (ההורים) הצילו עשרה יהודים בזמן השואה. ״לה בוהם״ היה אחד מעמודי התווך של הקריירה של אזנבור בסביבות 1965. כל מי שחלף על פני גיל חמישים מכיר אותו. לא זו בלבד שאזנבור הופיע כמה וכמה פעמים בארץ, בעיקר ביד אליהו, אלא אף ערך בר מצווה בכותל לנכדו היהודי.

אותו שארל ששר בזמנו את המקור של ״באביב את תשובי חזרה״ ואנחנו מכירים את גרסת להקת הנח״ל... זה לא ה״לה בוהם״ הזה.

רוג׳רו לאונקוואלו (אם אני מבין נכון, התרגום הוא לאון הסוס) כתב ״לה בוהם״ משלו בסוף המאה התשע עשרה. אותו לאונקוואלו שכתב את האופרות ליצנים וזאזה. הופעת הבכורה של זאזא 1896 בטורינו היתה תחת ניצוחו של ארתורו טוסקניני, מאבות היכל התרבות בתל אביב... אז לא על ה״לה בוהם״ הזה אנחנו מדברים היום.

אנחנו באחת האופרות המושמעות ביום בעולם, ״לה בוהם״ של פוצ׳יני. אנחנו באולםRoyal Ballet and Opera London.הנמצא בקובנט גארדן.

פוצ׳יני כתב מלא, גם את מדאם בטרפליי ואת טוסקה. אני זוכר מבית אבא את התקליט של DECCA עם המדבקה הכחולה ״לה בוהם״, ופאברוטי אחד שר בקולי קולות. מה שאיני זוכר אני כנראה ממציא...

שתי מעלות מחכות ליוצאים מהאולם, אבל לא ראינו אותן במו עינינו ממש. אני אוהב את האופרה בלונדון כי בעיני הרואות למחצה היא מציגה קצת יותר קפדנית ומדויקת מסתם ככה אבל ממילא אני לא מבין בזה כלום.

הסיפור על ארבעה בוהמיינים תפרנים, בחורה אחת חולת שחפת, מימי שמה, (זה נכתב לפני עידן האיידס) ובחורה אחת, מוזטה שמה, שאינה חולת שחפת, וכל קישקושי האהבה הנהוגים בקרב סטודנטים, צעירים ודלפונים בכל מקום בעולם ובכל זמן. כצפוי, חולת השחפת (לא התחסנה בזמן) תמות בסוף כי אז טרם המציאו את האנטיביוטיקה. אחרי כל המבוא הארוך הזה נשארה רק המוסיקה.

למקרה של אזעקת אמת אפשר לשמוע ולראות את ״לה בוהם״ ביוטיוב בכל עת, אבל החוויה בקובנט גרדן באמת מיוחדת. לאולם צורת פרסה ומעל המושבים על רצפת האולם יש לאורך הקירוב תאים בהם יושבים אנשים. שבע קומות של תאים מעל רצפת האולם! בחלק מהן, נראה כאילו הצופים עומדים ולא יושבים. מה רואים מהקומות הגבוהות נשגב ממני, אבל אולי בעזרת לוויינים ובינה מלאכותית הם יכולים לנחש את הנעשה על הבמה. מיותר לציין שהאולם היה מלא מחוף לחוף. הקירות מעוטרים בפיתוחים וקישוטים לרוב והתוצאה יפה ומיוחדת אפילו יותר מהתיאטרון העירוני בחיפה.

לא שאני ממש זוכר אבל נדמה לי שזו היתה ה״לה בוהם״ הכי טובה שראיתי מאז שבנו ברומא את שער טיטוס.

עוד הערה קטנה: הדרך מריצ׳מונד לקובנט גארדן מבוצעת בכרמלית של לונדון הידועה בלשונם כאנדר-גראונד. לא בפעם הראשונה, החלק המעניין הוא שבמהלך הנסיעה אני מתבונן בפרצופים של הנוסעים ושואל את עצמי: אם פחות מעשרים אחוז מהנוסעים הם אנגלים מהבית. לגבי כל היתר ברור לגמרי שהם מהגרים מכל קצוות תבל, לרבות אחינו הישראלים. אם כך, באיזה רכבות נוסעים האנגלים?

שבת שלום ומבורך