יומן מסע

שורות אלה נכתבות על המטוס לאומהה ובעיניים חצי עצומות. בכלל כל שלושים ותשעה הימים הראשונים לנסיעה זו היו מחנה עבודה מסודר. שלא יצלצל כהשמצה או קיטור, באנו בשביל להיות עם הילדים והנכדים וזה בדיוק מה שעשינו. היה מהנה ואינטנסיבי והסתיים מהרגע שיצאנו לכיוון SFO, הלו הוא נתב״ג פריסקו. מכאן ואילך אנחנו לבדנו ולעצמנו. שני קשישים שגילם המצטבר הוא קל״ז שנים ביחד, הניזון מביטחון עצמי פרוע, כ״א לחוד תמיד צודק, סבלנות ברמות ננו וכעת עומדת לפנינו נסיעה של אולי ריבוא ק״מ (האריתמטיקה תבוא בהמשך) ולך תדע עם בסופה עוד נדבר האחד עם השנייה, ובכלל מתי ואיפה נחתוך וניקח טיסה לניו יורק רק כדי שלא נהיה יותר יחד. 

תוכנית המסע בנויה על מחלוקות בדבר נתיב הנסיעה, המסעדות בהן נאכל כי שוש לא אוכלת חזיר, בשר עם גבינה, פירות ים, כבש, עיזים, וכל דבר שאינו בעלת כנפיים ומטילת ביצים הנמכרות בתנובה. אנחנו נתקוטט על האופן שאני נוהג ועל איך ששוש נוהגת, על איך אני מחנה האוטו ועל איך אני מתלבש, אוכל כמו חזיר, אוכל יותר מדי מתוק, מי אשם ששכחנו דבר זה ואחר ועוד נושאים שכרגע עדיין בפיתוח. אנחנו נתווכח על בתי מלון שכן אופי הנסיעה הוא כזה שמזמינים מהיום להיום או במקרה מיוחד מהיום למחר. נראה לאן נגיע, איך מזג האוויר, צפי טורנדו והוריקנים, שטפונות והצפות וכו.

מה הציפיות? הלוואי ונסיים המסלול ביחד ובזמן המתוכנן. למה אני סקפטי...

חוץ מחבר שלי וורן באפט אשר לא תוכנן להיפגש אתו (גם ההגדרה חבר שלי ליברלית מדי), אין שם באמת מה לראות, ואת את זה בדיוק באנו לראות: המערב התיכון, האמצע של שום דבר. בכל 70-80 הנסיעות שלנו לארה״ב אף פעם לא היינו באמצע. קראנו שנברסקה מקום קר עם חורף לבן וקשה ובאמת אנחנו נהיה בימים הראשונים לפחות, ככל שהחזאים יכולים לדייק, בטמפרטורת יום 32-34 מעלות שזה פי שלוש

מאשר ונקובר וכמעט כפול לעומת פאלו אלטו תיבנה ותיכונן. בלילה יהיו מחוץ למלון 26 מעלות אבל הלחות יותר גבוהה מזו באילת. הרבה ביותר גבוהה.

ההחלטה על הנסיעה התקבלה כעשרה ימים לפני טיסה זו וזה חייב אותי לקרוא וללמוד הרבה ומהר. להגנתי אומר שאני סקלרוטי במצב טוב ועל כן הכל כתוב במחשב זה ממש, ובמהלך הנסיעות הארוכות נוכל לקרוא במסגרת ריענון הכרחי מדי יום ועבור אותו יום. יחד עם זאת איננו צופים שנראה את מה שרשמנו ומטבע הדברים רשמנו הרבה יותר ממה שנספיק, אלא שגם נראה את מה שלא קראנו ולא ידענו על קיומו, ולכן אנו מקווים להפתעות כאלה ואחרות.

טל קנתה לנו סל קש לפיקניקים כול סכו״ם וכוסות יין וכן תיק מבודד למזון דוגמת ירקות ופירות וכמובן שלושה אבוקה רכים דיים במצב אכיל כי התקופה בה אבוקדו בשל וטעים, מצב ביניים בין קשה לרקוב, נמדד בשעון עצר.  בבוקר נקנה מים ירקות ופירות בשביל המצפון, יין כמובן, ואח״כ בטח נשחט איזה עוף ונקרע איזו בירה. זה קורה לנו לפעמים.

אם לא סיפרתי עד כמה אנחנו חכמים אז בבקשה: מזוודה אחת תטוס לניו יורק עם טל והיא, המזוודה, בטח תשמח לפגוש אותנו כדי שנמשיך אתה ארצה. מזוודה אחת טסה אתנו לאומהה אבל היא שוקלת 23 ק״ג בתחתונים לגופה, ואני לא טוען שראיתי אותה בתחתונים בלבד, ולכן רכשנו לנו טרולי והעמסנו עליו 8 ק״ג תקניים. מה הרעיון? המזוודה תגור באוטו כל הנסיעה. פעם ביומיים נעדכן את תוכנה כך שלחדרים תמיד נגיע רק עם הטרולי. גאוני, לא?

בידיעה שלא תהיה קליטת WIFI באופן רציף רכשנו אטלס של ארה״ב ובכך הכרזנו מוכנות לקראת כל הפסקת חשמל שתבוא ומכל סיבה שהיא. מאד נעים להשתמש במפות נייר ללא מסכים, ולמעשה תעלול זה לבדו מצעיר אותנו עשרים שנה (כ״א לחוד כמובן). בשלב הזה לא נזדקק למצפן ומד קואורדינטות ונראה איך נסתדר באמצעים העומדים לרשותנו. הסיבה שויתרנו על אמצעי ראיית לילה היא שגם ביום איננו רואים מי יודע מה.

עם הנחיתה באומהה מתחיל המסע.