⁨החוף הדרומי⁩

אגריג'נטו Agrigento המודרנית יושבת על מישור מוגבה בגובה של 225 מטר אשר צופה דרום־מערבה לכיוון הים התיכון המרוחק ממנה כ־3.5 ק"מ. כמו כל סיציליה, יש הווה ויש עבר. בהווה אגריג'נטו היא יעד תיירותי פופולרי בדרום סיציליה ומשמשת כמרכז לעורף החקלאי שמקיף אותה, ולמרות זאת העיר נחשבת לאחת העניות באיטליה וסובלת מבעיית פשיעה קשה. למה יעד תיירות פופולרי? בגלל העבר.

עמק המקדשים הוא שם האתר, ולמען הצדק הגאוגרפי זה אינו עמק אלא שלוחה. כאן כמו בכל סיציליה, העבר בעיקר במשמעות יוונים ורומאים שהרי אלה השאירו עקבות ברורים וגדולים. הפושטים כמו הפיניקים קרתגו ואחרים הם בגדר סיפורים. באגריג׳נטו מצוי עמק המקדשים ושלא תהיה אי הבנה, יש כאן מתחם של למעלה משני ק״מ ובו מצויים שני אקרופוליס נוסח אתונה ומלא ארכיאולוגיה ביניהם. לא פלא שהמקום הוכרז אתר מורשת עולמית כבר ב-1997. מי שבאמת מתעניין ילך עם הדרכה רצינית כי הסיפורים מעניינים. מי שפחות מעמיק, יעשה את ההליכה הלוך ושוב, יתפוס טרמפ על איזה קבוצה על הדרך, יילקט פירורי מידע וישכח הכל עד האוטו. את העיר עצמה לא באמת ראינו כי ממה שראינו הרושם לא היה מדהים. לא אביא כאן את הסיפורים אבל העיר נוסדה בערך 580 לפנה״ס וכל היתר כתוב על ספר דברי הימים של אגריג׳נטו.

משם המשכנו הלאה לסמבוקה די סיציליה Sambuca di Sicilia אשר באופן מפתיע היא עיר עתיקה היושבת על הר עם מדרונות תלולים למדי. עיר יפה כמו רבות אחרות, בסביבתה גפנים, יש לה גם שני יקבים, נופים נפלאים אבל לומר משהו מיוחד על סמבוקה די סיציליה אגיד כך: ישבנו בבית קפה אחד שאינו מגיש קוקטיל באחת עשרה בבוקר, לקפה ומאפה. המאפים הלא מתוקים שבחרנו היו נפלאים. זה לא משהו שנתקלנו בכמותו בעבר. אח״כ ראינו מודעה בתוך בית הקפה שבעצם הספציאליטה שלהם הוא בכלל מאפה מתוק, עם כל מיני גן עדן בתוכו אך לזה כבר לא הגענו. אפילו לסקרנות יש גבולות. סמבוקה עצמה הרים, סמטאות, בתים ישנים. לא בנו כאן בית חדש נגיד בזהירות, מעל מאה שנה. אבל חביב ונחמד, יפה לעין. המקומיים יצאו בדיוק מתפילת שחרית בכנסיה והתנועה היתה כבדה אע״פ שכולה העיר סגורה לחלוטין פרט לאותו בית קפה.

בלי להיות זקן טרחן מדי, אני חוזר על כך שהנוף בין הערים פשוט נפלא. הרים וגבעות, הכל ירוק, הרוב המוחלט שטחים מעובדים, הדרך עברה קרוב לים, תנועה בכביש חלשה, ממש כיף גדול. זמן מה הסמבוסק הזה, כשהתקרבנו למרסלה הנוף התחיל להשתנות.

מרסלה Marsala עיר נמל על הצלע המערבית של סיציליה, הוקמה על ידי הקרתגים אבל שני דברים חשובים יש לי לומר: השם מרסלה ניתן על ידי הערבים, מערבית - מרסה אללה, נמל האלוהים. הדבר השני הוא נחיתתו של ג׳וזפה (יוסי) גריבאלדי 11 במאי 1860 עם כוח ״צבא האלף״ במרסלה לסילוק שלטון בית בורבון בסיציליה, הצעד הראשון לאיחוד איטליה כולה.

אם השם מרסלה מצלצל מוכר זה בגלל היין, יין מרסלה. זה מתבקש אחרי שרואים עשרות קילומטרים של כרמים ותיקים וחדשים, כולם מטופחים כמו נאפה ואלי, כניסות מהכביש אל יקבים לאורך הדרך וענף היין הוא באמת לב הסיפור. העיר עצמה מישורית וקצת עייפה אבל הכל נסלח לה בגלל היין. נסענו משהו כמו עשרה ק״מ על רחוב אחד, בתים יגעים משני צדיו, מזכיר מאד את מקסיקו וידענו ששוש הזמינה לנו חדר ביקב. אבל איפה יקב? רק כשיצאנו קצת מהעיר וראינו המקום נרגענו. כמו מצודה, מוקף חומה חיצונית גבוהה, שערים גדולים סגורים, מתחם רחב ויפה, וכאן באמת אני כותב שורות אלה ומטפח תקוות בעניין ארוחת ערב. כדי להרוג זמן אנחנו מפרקים בקבוק יין מקומי חביב ביותר, וכך לא נגיע לארוחת ערב צמאים מדי.

אישית, החלק הדרומי של האי עם כל הנוף הגבעי והירוק, במידה רבה בזכות היותנו סוף פברואר, החקלאות האינטנסיבית, אוכלוסייה שגרה בבתי חד ודו קומתיים, בקיצור, הנגטיב של החוף הצפוני. גם קו החוף כפי שראינו במהלך הנסיעה מזמין מאד מתרחצים של קיץ הנדרשים לחוף חולי ממש. לפיכך, עד כה לפחות, סיציליה מאד מגוונת. ההסתייגות היחידה שלי – אין לי מושג איך נראית בקיץ.